הגרוש תבע את אשתו לשעבר בעקבות תלונות כוזבות שהגישה נגדו, לטענתו, בניסיון לפגוע ביחסיו עם הילדים ועם סביבתם הקרובה. ביהמ"ש קבע כי האישה פעלה בחוסר תום לב.
הסכסוך בין בני הזוג מתנהל בבית המשפט החל משנת 2011. תחילה הייתה זו האישה שתבעה מהגבר מזונות, משמורת ועוד. בינתיים בני הזוג התגרשו, וכעבור שלוש שנים היה זה הגרוש שפנה לבית משפט למשפחה בתל אביב, בטענה שגרושתו מפרסמת נגדו לשון הרע, תוך כדי שהיא עושה שימוש "ציני ואכזר" בשלושת ילדיהם הקטינים.
לייעוץ בסכסוכי משפחה:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
לדבריו, בנובמבר 2011, הגישה הנתבעת נגדו תלונת שווא במשטרה על תקיפה שנסגרה מחוסר אשמה. במקביל היא גם ביקשה צו הגנה, שלא קיבלה לבסוף. כל אלה לא מנעו ממנה לשלוח למוסדות החינוך של הילדים העתק מההחלטה זמנית, שאסרה עליו לפגוע במבקשת או בילדים, תוך כדי דרישתה למנוע את כניסתו למוסדות.
בנוסף, סיפר התובע שגרושתו נהגה לקשור בלילות את דלת חדר הילדים בחבל עבה וסיפרה לילדיהם ולאורחיה שהיא נאלצת לעשות זאת משום שהיא חוששת שיפרוץ לביתם.
התובע הוסיף כי הנתבעת הגזימה לחלוטין כשהעלילה עליו שהוא פוגע מינית בבתם, ופרסמה תמונות בהן נראית בתו שוכבת מעליו בתוספת כיתוב לפיו איבר מינה של הבת נוגע באיבר מינו. עוד הוא ציין כי הנתבעת ניסתה למשוך במרמה כספים מחשבונו.
לסיכום, טען התובע כי מעשי התובעת פגעו בשמו הטוב, שהושחר בפני ילדיו, מוסדות החינוך, סביבתו הקרובה ואפילו סניף הבנק שלו. הוא טען כי היא עשתה הכל כדי להפוך אותו לאיש אכזר ואלים בחוסר תום לב ועליה לפצות אותו ב-400 אלף שקל מכח חוק איסור לשון הרע.
הנתבעת טענה שהתובע מנסה לפצות את עצמו על ה"נזק" שנגרם לו כתוצאה מפסק הדין בתביעה הרכושית, שקבע כי מגיעות לה חצי מהזכויות על הבית.
לדבריה, פניותיה לרשויות החוק ומוסדות החינוך נבעו מרצונה להגן על שלום ילדיה עקב התנהגותו המסוכנת של אביהם. מכאן, שאין בהן משום לשון הרע.
במטרה לפגוע
סגן הנשיא השופט נפתלי שילה הבהיר כי העובדה שתיק משטרה שנפתח נגד התובע נסגר בסופו של דבר מחוסר אשמה אינה בהכרח מלמדת על כך שתלונת הנתבעת הייתה תלונת שווא שקרית. עוד הוא קבע כי התובע לא הוכיח כי הנתבעת פרסמה את התמונה שלו ושל בתו בקרב צדדים שלישיים.
בנוסף, נקבע כי האישה פנתה לבנק כשהייתה בידיה החלטה שיפוטית על העברת כספים לחשבונה ולכן מעשה זה אינו מהווה לשון הרע.
עם זאת, קיבל השופט את עדויות נציגי מוסדות הציבור, שסיפרו כי התובע הוא אב מסור ו"טוב לב", ואישרו שהנתבעת ניסתה לפעול באופן כוחני למניעת כניסתו למוסדות השונים חרף העובדה שלא היה נגדו צו הרחקה. השופט דחה את טענת האישה כי פעלה בתום לב, וציין וכי מעשיה, בהם קשירת החבל סביב דלתם, מהווה העברת מסר קשה לילדים לפיו אביהם הוא איש מסוכן.
לפיכך, השופט, שסבר שמעשים אלה של האישה נועדו לפגוע בבעלה לשעבר, הורה לה לפצות אותו ב-125,000 שקל עבור הפרסומים במוסדות החינוך וקשירת החבל, שפגעו בדימויו בעיני ילדיו והשפילו אותו ברבים. בנוסף תשלם האישה גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מיכאל וויס
- ב"כ הנתבע: עו"ד שירלי גלילי-אורלובסקי
* עו"ד הילה בורנשטיין עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין